<h1>האורה לרש"י סימן ק"י</h1>
<h2>דף לה:</h2>
חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, ולא בישלו הגוי. אלא שהביאו צונן, ואין בכל אותה מדינה דבר טמא, ודאי מותר לאכלו בין חי בין מבושל, בין לעשות גבינה, אבל גבינות גוים ודאי אסורות, מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר, יש אומרין מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה, ויש שמחמירין בדבר משום פרצה, דחלב שחלבו גוי אסורה, ואף על פי שאין עמו בהמה טמאה.
<h2>דף לט:</h2>
חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, ולא בישלו הגוי. אלא שהביאו צונן, ואין בכל אותה מדינה דבר טמא, ודאי מותר לאכלו בין חי בין מבושל, בין לעשות גבינה, אבל גבינות גוים ודאי אסורות, מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר, יש אומרין מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה, ויש שמחמירין בדבר משום פרצה, דחלב שחלבו גוי אסורה, ואף על פי שאין עמו בהמה טמאה.
<h2>דף סט.</h2>
טיפת חלב שנפלה לתוך קדירה ויש באותה קדירה בשר כמו אותו חלב ששים פעמים כמותו, בטל אותו חלב ומותרת אותה קדירה באכילה, דקיימא לן כל איסורין שבתורה בששים, חוץ מדברים שאמרו חכמים כגון אלו אסורין ואיסורן בכל שהוא, וכגון תרומה שאינה בטילה אלא באחד ומאה. וכגון ערלה וכלאי הכרם שאינם בטילים אלא במאתים, וכגון תבלין ופלפלין ששיעורן בטעמן.
<h2>דף עד:</h2>
ולא מיבעיא היכא דאיתיה לאיסורא בכלי שאסור הכלי, אלא אפילו הרתיח האיסור בכלי אחד ונתנהו רותח בכלי אחר נאסר אף האחרון, כדתנן [זבחים צ"ה ע"ב] אחד כלי שבישל בו, ואחד כלי שעירה לתוכו רותח אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים, טעונין מריקה ושטיפה, והוא הדין לכלי חרס שטעינין שבירה, דתנו רבנן אשר תבושל בו ישבר [ויקרא ו' כ"א] אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו מניין, תלמוד לומר אשר תבושל בו ישבר.
<h2>דף עה:</h2>
מעשה בקטן ששתה חלב בספל אחד, ונשארו צחצוחי חלב, והשליכו לתוך קיתון של מים, והיה סיר מלא בשר על הכירה ונתנו מן המים שבקיתון לתוך הקדרה ושיער הקדרה בששים מההוא קדירה שאכלו בה חלב, פעם אחת שכחו ונתנו בה בשר חם, והשליכוה לקרן זוית, והיו גוים אוכלין בה את חלבן, ושכחו בה קיבה כשירה, והתיר רבי את החלב, לפי שנשתמש בה צונן.
אסור לאכול חלב בכפות שאכלו בהן אוכלין חמין של בשר, אלא אם כן מגעילן ברותחין בכלי שני בין של קרן בין של עץ.
